מאת: ד"ר פלטיאל גיאת, עורך לשון
בימי בית המקדש הראשון, הנהגת העם בתחום הדתי והרוחני הייתה בידי הכהנים והלויים. הם אלה שלימדו את התורה והסבירו את מצוותיה, ודאגו לקיום טקסים פולחניים בבית המקדש.
עם חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס וגלות עם ישראל לבבל, התערערה מערכת ההנהגה הדתית המסורתית. גלות בבל גרמה לאובדן בית המקדש, מרכז החיים הדתיים, ותחת זאת התמודדו היהודים עם אתגרים תרבותיים קשים, כמו נישואי תערובת ואימוץ מנהגים זרים.
בשנת 539 לפנה"ס, לאחר שקיעת האימפריה הבבלית ועליית האימפריה הפרסית, העניק כורש, מלך פרס, רשות לגולי בבל לחזור לארצם. "הצהרת כורש" היוותה נקודת מפנה משמעותית, והעניקה תקווה חדשה לעם ישראל. בעקבות הצהרת כורש, קבוצה ראשונה של יהודים עלתה לארץ ישראל והחלה בבניית בית המקדש השני. עלייה זו ידועה בשם "שיבת ציון".
בשנת 515 לפנה"ס הושלמה בניית בית המקדש, אך למרות זאת, לא חזרו החיים הדתיים והרוחניים לתיקונם המלא. כעבור כ-80 שנה, בשנת 458 לפנה"ס, התרחשה "העלייה השנייה", בראשות עזרא הסופר. עזרא קיבל מהמלך הפרסי כתב זכויות מיוחד, שאיפשר לו להנהיג את העם בתחום הדתי. הוא פעל להחזיר את התורה למרכז חייו של העם, לחזק את הקשר בין העם לדת ולקבוע תקנות חדשות.
עם שבי ציון עלו לארץ ישראל גברים רבים לא נשואים. המחסור בנשים יהודיות רווקות הוביל לתופעה מדאיגה: נישואי תערובת עם נשים נוכריות. אפילו אחיו וצאצאיו של יהושע הכהן הגדול לא נמנעו מכך.
עזרא ונחמיה ערכו כינוס מיוחד שבו קראו בפני העם את התורה, הסבירו את משמעותה ודרשו מהם לחזור ולשמור על מצוותיה. במהלך הכינוס נחתמה אמנה מיוחדת, שבה התחייבו כל הנוכחים להתרחק מנישואי תערובת; לשמור על קדושת השבת; לקיים את מצוות השמיטה; לתמוך בבית המקדש; ולדאוג לכהנים וללוייםשמילאו תפקיד מרכזי בפולחן הדתי. האמנה קבעה שכל אדם יביא את מתנות הכהונה והלוויה ללשכות המיוחדות בבית המקדש, כדי שיוכלו לבצע את תפקידם כראוי.
האמנה שנחתמה בכינוס היוותה צעד משמעותי בהחזרת העם לתורה ולמצוותיה. היא תרמה רבות לחיזוק הזהות היהודית ולקביעת נורמות דתיות ותרבותיות חדשות, שהשפיעו רבות על עתיד העם היהודי.
אבל התרומה החשובה ביותר של עזרא ונחמיה הייתה הקמת גוף מנהיגותי חדש, שנקרא "אנשי כנסת הגדולה". גוף זה כלל 120 חכמים, שתפקידם היה לפרש את התורה, לקבוע הלכות חדשות ולקדם את לימוד התורה. רבות מתקנות עזרא מלוות אותנו עד היום, כגון המנהג לקרוא בתורה בימים שני, חמישי ושבת.
כנסת ישראל בימנו נקראה כך על שם הכנסת הגדולה שייסדו עזרא ונחמיה, וכך גם מספר חברי הכנסת.